בעולם של נוי-לנד אדם לאדם זאב. אדם אשר חיי לבד מת לבד ועושה זאת מהר, לכן כל אדם שייך לאן שהוא.
בין אם ישוב קטן, קבוצת שודדים פרועה או חלק מקבוצות הענק של השממה כל אדם זקוק לבית. העובדה העצובה אבל היא שלא כל אדם מוצא אחד. לאורך השנים תל אביב החדשה משכה אליה עשרות אם לא מאות נוודים, יתומים, חסרי כל ומנודים. לא כולם יספרו לך למה הם לבד, חלקם מנסים לשכוח וחלקם כבר מזמן שכחו. בעולם שלנו אדם לבדו ימות בתוך ימים ספורים, או גרוע מכך: יחטף לעבדות או דברים גרועים אף יותר. מסיבה זו כל הזאבים הבודדים הללו שורדים יחדיו.

בפאתי העיר תל אביב נמצא לו מבנה, הארמון הם קוראים לו. אם אתה מחפש בית ואף מקום אחר לא יקבל אותך, אם אתה נרדף על ידי סוחרי עבדים או גרוע מכך, לכאן אתה בורח. אנחנו אוכלים ביחד, מנסים לשרוד ביחד ויותר מידי פעמים קוברים חברים ביחד.

 

בעולם בו אדם לאדם זאב אלו בלי שיניים חייבים להתאחד, אנו חסרי הכל, חסרי הבית, חסרי הנשק וחסרי העתיד.
אך דבר אחד לא חסר לנו, חברים.